ספיגה דרך העור: מערכות להולכת חומרים טבעיים לטיפול ולטיפוח

פרטי המאמר המקורי

שם המאמר באנגלית:
Transdermal Delivery Systems of Natural Products Applied to Skin Therapy and Care

מחברים:
Ying-Chen Cheng, Tzong Shiun Li, Hong Lin Su, Po Chun Lee ו־Hui-Min David Wang

כתב העת:
Molecules

שנת פרסום:
2020

כרך וגיליון:
כרך 25, גיליון 21

מספר המאמר:
5051

סוג הפרסום:
מאמר סקירה

DOI:
10.3390/molecules25215051

המאמר התקבל לפרסום באוקטובר 2020 וסוקר שיטות מסורתיות וחדשניות להולכת חומרים טבעיים דרך העור. הוא מתמקד במשחות, מדבקות וג׳לים, לצד מערכות מתקדמות יותר כגון ליפוזומים, ננו־אמולסיות, חלקיקי שומן ננומטריים ומחטים זעירות. (pdfs.semanticscholar.org)

הערה מושגית: טיפול מקומי לעומת הולכה טרנסדרמלית

המאמר המקורי משתמש במונח Transdermal Delivery באופן רחב יחסית ומתייחס הן לטיפולים שנועדו לפעול בתוך העור או ברקמות הסמוכות לו והן למערכות שמטרתן להעביר חומר פעיל למחזור הדם.

עם זאת, במינוח הרוקחי המקובל קיימת הבחנה בין:

שימוש מקומי – Topical: התכשיר מיועד לפעול על פני העור, בתוכו או ברקמות הסמוכות לאזור המריחה.
שימוש טרנסדרמלי – Transdermal: החומר הפעיל עובר דרך העור ומגיע למחזור הדם, כדי ליצור השפעה מערכתית.

לכן, בעיבוד הנוכחי נעשה שימוש במונח הרחב „הולכה דרך העור”, ובכל מקום רלוונטי מצוין אם מדובר בפעולה מקומית או בהעברה מערכתית. רשויות רגולטוריות מגדירות מוצרים טרנסדרמליים כמוצרים המעבירים חומר פעיל דרך העור למחזור הדם, בעוד שמוצרים עוריים מקומיים עשויים לפעול על פני העור, בתוך שכבותיו או ברקמות שמתחתיו. (U.S. Food and Drug Administration)

תקציר

השימוש בחומרים שמקורם בצמחים ובמקורות טבעיים לצורכי טיפול וטיפוח של העור מוכר זה אלפי שנים. לאורך ההיסטוריה נעשה שימוש באבקות צמחים, מיצויים, משחות, רטיות, שמנים ותערובות שהונחו ישירות על העור. בשנים האחרונות מנסה המחקר המודרני לשלב בין הידע המסורתי לבין טכנולוגיות המסוגלות לשפר את היציבות, המסיסות וההולכה של רכיבים פעילים.

אולם עצם המריחה של חומר על העור אינה מבטיחה שהוא יגיע לעומק הרקמה או ייספג בכמות משמעותית. העור הוא מחסום ביולוגי יעיל ביותר, שתפקידו למנוע חדירה של חומרים מן הסביבה לצד צמצום אובדן מים מן הגוף. יעילות הספיגה דרך העור תלויה בתכונות החומר הפעיל, במבנה התכשיר, בריכוזו, באזור המריחה ובמצב העור. (pdfs.semanticscholar.org)

המאמר סוקר את המעבר מתכשירים מסורתיים, כגון משחות ומדבקות צמחיות, למערכות הולכה מתקדמות. בין המערכות המתוארות נמצאות ליפוזומים, אמולסיות, חלקיקי שומן ננומטריים ונשאים נוספים שמטרתם להגן על החומר הפעיל, לשפר את פיזורו ולווסת את קצב שחרורו.

הסקירה מצביעה על הפוטנציאל הרב של מערכות אלה, אך גם על מגבלות משמעותיות. חלק גדול מן הממצאים מבוסס על ניסויי מעבדה, על עור שהוסר מבעלי חיים או על מודלים פרה־קליניים. כמו כן, רכיבים טבעיים אינם אחידים בהרכבם, ויעילותו של רכיב אינה מעידה בהכרח שכל תכשיר המכיל אותו יפעל באותו אופן.

העור כמחסום ביולוגי

העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף והוא ממלא תפקידים רבים: הגנה מפני גורמים חיצוניים, מניעת אובדן נוזלים, ויסות חום, תחושה והשתתפות בתהליכים חיסוניים.

המחסום העיקרי בפני חדירת חומרים הוא השכבה הקרנית, Stratum Corneum, שהיא השכבה החיצונית ביותר של האפידרמיס. היא בנויה מתאים שטוחים ועשירים בקרטין, המוקפים במבנה שומני צפוף. לעיתים מתארים מבנה זה כ„לבנים ומלט”: התאים הם הלבנים והשומנים המקיפים אותם הם המלט המחבר ביניהם.

מבנה זה מאפשר לעור למנוע ביעילות חדירה של מים, מיקרואורגניזמים, מזהמים ומולקולות רבות. אותה תכונת הגנה מקשה גם על החדרת חומרים שעשויה להיות להם פעילות טיפולית. לפיכך, השכבה הקרנית נחשבת בדרך כלל למחסום המרכזי והשלב המגביל בתהליך הספיגה דרך העור. (pdfs.semanticscholar.org)

לאחר חציית השכבה הקרנית עשוי החומר להגיע לשכבות העמוקות יותר של האפידרמיס, לדרמיס ולרקמות הסמוכות. רק חלק מן החומרים מסוגלים לעבור בהמשך אל כלי הדם וליצור חשיפה מערכתית.

מה משפיע על ספיגה דרך העור?

המעבר דרך העור הוא תהליך מורכב המושפע מתכונות החומר הפעיל ומהפורמולה שבה הוא נמצא. בין הגורמים המרכזיים:

גודל המולקולה

מולקולות קטנות עוברות בדרך כלל דרך העור ביתר קלות ממולקולות גדולות. חלבונים, פוליסכרידים ומולקולות מורכבות מתקשים לרוב לחדור דרך שכבת העור החיצונית ללא מערכת הולכה מיוחדת.

האיזון בין מסיסות במים למסיסות בשומן

כדי לחצות את השכבה הקרנית על החומר לקיים יחסי גומלין עם הסביבה השומנית שבה. עם זאת, חומר שומני מדי עלול להישאר בתוך השכבה הקרנית ולא להמשיך אל השכבות המימיות יותר שמתחתיה. לכן נדרש איזון מתאים בין מסיסות במים לבין מסיסות בשומן.

ריכוז החומר

הפרש הריכוזים בין התכשיר לבין העור יוצר כוח מניע לדיפוזיה. עם זאת, העלאת הריכוז אינה מובילה תמיד לעלייה מקבילה בספיגה ועלולה גם להגדיל את הסיכון לגירוי.

מסיסות ויציבות

חומרים פעילים רבים מן הצומח מסיסים בצורה מוגבלת במים, מתפרקים בחשיפה לאור, לחמצן או לחום, או מגיבים עם מרכיבים אחרים בפורמולה. מערכת ההולכה צריכה לשמור על החומר במצב יציב וזמין.

מצב העור

עור יבש, פצוע, מגורה או מודלק עשוי להיות חדיר יותר מעור שלם ובריא. גם עובי העור משתנה בין אזורים שונים בגוף, ולכן אין להניח שמידת הספיגה בכף היד, בפנים ובגב תהיה זהה.

מבנה התכשיר

לג׳ל, משחה, שמן, קרם או מדבקה הרכב פיזיקלי שונה. סוג הממסים, השומנים, החומרים המתחלבים ומגבירי החדירות עשוי להשפיע על שחרור החומר מן הפורמולה ועל מעברו אל העור. המאמר מדגיש כי קצב החדירה מושפע בין השאר מגודל המולקולה, מהאיזון ההידרופילי־ליפופילי, מנקודת ההתכה וממסיסותו של החומר במים. (pdfs.semanticscholar.org)

השימוש המסורתי בחומרים טבעיים על העור

במערכות רפואה מסורתיות נעשה שימוש חיצוני בחומרים מן הצומח בצורת אבקות, תמציות גולמיות, עיסות ורטיות. האבקות עורבבו לעיתים במים, בדבש, ביין או בחומץ והונחו על האזור המטופל.

לשיטות אלה היו יתרונות של זמינות ופשטות, אך גם חסרונות: קושי בשליטה על המינון, היצמדות חלשה לעור, סיכון לזיהום מיקרוביאלי, חיי מדף קצרים, חוסר אחידות בין הכנות וחדירה מוגבלת של החומרים הפעילים.

המעבר לייצור מודרני נועד לשפר את היציבות, ההיגיינה, אחידות הריכוז והיכולת לשלוט בקצב השחרור. כיום תכשירים טבעיים למריחה מיוצרים בעיקר כמשחות, קרמים, ג׳לים, מדבקות ומערכות נשא מורכבות יותר. (pdfs.semanticscholar.org)

משחות

משחה היא תכשיר סמיך שבו החומר הפעיל משולב בבסיס שומני או חצי־מוצק. בסיס זה עשוי ליצור שכבה אוטמת יחסית על העור, לצמצם אובדן מים ולהגביר את הלחות בשכבה הקרנית. עלייה בלחות עשויה לשנות את חדירות העור ולהקל על מעברם של חומרים מסוימים.

משחות מתאימות במיוחד לחומרים מסיסי שומן ולמצבים שבהם רצוי שהתכשיר יישאר זמן ממושך באזור המריחה. מנגד, הן עשויות להיות שומניות, קשות להסרה ופחות נוחות לשימוש באזורים שעירים או בתנאי חום.

בסקירה מתוארות גם משחות מסורתיות שיוצרו באמצעות חימום ממושך ובשילוב תרכובות מתכתיות. המחברים מציינים כי חום גבוה עלול לפגוע בחומרים פעילים, וכי רכיבים מסוימים ששימשו בעבר עלולים לגרום לרעילות עורית. אין לראות בשיטות היסטוריות אלה המלצה לשימוש ביתי או מודרני. (pdfs.semanticscholar.org)

מדבקות ורטיות

מדבקה מאפשרת להצמיד את הפורמולה לעור למשך זמן מוגדר ולשמור על מגע רציף עם אזור המריחה. היא עשויה לאפשר שחרור מתמשך יותר בהשוואה למריחה חד־פעמית של קרם או ג׳ל.

מדבקות מסורתיות המבוססות על גומי ושרפים עלולות לגרום לגירוי או לתגובה אלרגית. בנוסף, כמות המים שהן מסוגלות להכיל מוגבלת, וכושר ההעמסה שלהן עבור רכיבים גדולים או מורכבים עשוי להיות נמוך.

עם התפתחות התחום הוחלפו חלק מחומרי ההדבקה המסורתיים בפולימרים ובדבקים סינתטיים שנועדו לשפר את היציבות ולהפחית גירוי. עם זאת, בכל מדבקה יש לבחון בנפרד את מידת ההיצמדות, קצב השחרור, חדירות החומר, הסיכון לרגישות והתנהגות המוצר לאורך זמן. (pdfs.semanticscholar.org)

ג׳לים ומדבקות ג׳ל

ג׳לים מבוססים בדרך כלל על רשת פולימרית המכילה כמות גבוהה של מים. הם נוטים להימרח בקלות, להיספג במהירות יחסית ולהותיר פחות תחושת שמנוניות ממשחות.

הסביבה המימית עשויה להגדיל את הלחות בשכבה הקרנית ולתרום לחדירת חומרים מסוימים. מערכות ג׳ל יכולות לשאת רכיבים מסיסי מים, ולעיתים גם רכיבים מסיסי שומן לאחר שילובם בממסים, באמולסיות או בנשאים אחרים.

המאמר מציין יתרונות אפשריים של מדבקות ג׳ל: שימוש נוח, יכולת העמסה גבוהה יחסית, היצמדות מתאימה והימנעות מממסים מסוימים. מנגד, התייבשות הג׳ל עלולה לפגוע בהיצמדות ולשנות את קצב שחרור הרכיבים. (pdfs.semanticscholar.org)

חשוב להדגיש כי העובדה שתכשיר הוא ג׳ל אינה מעידה כשלעצמה על עומק חדירתו. מידת הספיגה תלויה בהרכב המלא, במאפייני החומר הפעיל ובבדיקות שבוצעו לפורמולה המסוימת.

מערכות הולכה מתקדמות

נשאים ננומטריים

חומרים פעילים טבעיים עשויים לסבול ממסיסות נמוכה, מחוסר יציבות או מפירוק מהיר. במערכות ננומטריות החומר הפעיל משולב או נלכד בתוך חלקיקים זעירים, שמטרתם להגן עליו, לשפר את פיזורו ולשלוט בשחרורו.

הקטנת החלקיקים מגדילה את שטח הפנים שלהם ועשויה לשפר את המגע עם העור. נשאים מסוימים יכולים להצטבר בשכבה הקרנית או בזקיקי השיער, ואחרים עשויים להשפיע על הארגון השומני של מחסום העור.

עם זאת, אין משמעות הדבר שכל חלקיק ננומטרי חוצה את העור בשלמותו. פעילות הנשאים תלויה בגודלם, בהרכבם, בגמישותם, במטען החשמלי שלהם ובמצב העור. חלקם משמשים בעיקר מאגר המשחרר את החומר על פני העור או בתוך השכבות החיצוניות שלו. הסקירה מציגה מערכות ננומטריות כאמצעי אפשרי לשיפור מסיסות, יציבות וחדירות בהשוואה לפורמולות מקומיות רגילות. (pdfs.semanticscholar.org)

ליפוזומים

ליפוזומים הם שלפוחיות זעירות הבנויות משכבה אחת או יותר של פוספוליפידים המקיפות חלל מימי. המבנה מאפשר להחזיק חומרים מסיסי מים בחלל הפנימי וחומרים מסיסי שומן בתוך המעטפת השומנית.

הליפוזום יכול להגן על חומר רגיש מפני פירוק, לשפר את פיזורו בפורמולה ולסייע בשחרורו בקרבת העור. הוצעו כמה מנגנונים אפשריים לפעולתו: התמזגות חלקית עם שומני השכבה הקרנית, שינוי הארגון של השומנים בין תאי העור או יצירת מאגר שממנו משתחרר החומר בהדרגה.

גרסאות גמישות במיוחד, המכונות לעיתים Transfersomes, מתוכננות לשנות את צורתן ולעבור במעברים צרים יותר בין מבני העור. אף שנמצאו תוצאות מבטיחות במחקרי מעבדה ובמודלים פרה־קליניים, המנגנון המדויק ומידת המעבר של כל נשא תלויים בפורמולה הספציפית. (pdfs.semanticscholar.org)

הסקירה מציגה דוגמאות לחומרים כמו רזברטרול, אשר מסיסותו ויציבותו במים נמוכות. שילובו בנשאים ליפוזומליים נבדק במטרה להגן עליו ולשפר את הולכתו המקומית. תוצאות ממערכת אחת אינן ניתנות להכללה אוטומטית לחומרים אחרים או לתכשירים מסחריים שונים.

אמולסיות וננו־אמולסיות

אמולסיה היא מערכת המשלבת שני נוזלים שאינם מתערבבים באופן טבעי, בדרך כלל שמן ומים. אחד הנוזלים מפוזר בתוך האחר בצורת טיפות זעירות, בעזרת חומר מתחלב המפחית את מתח הפנים ביניהם.

אמולסיה יכולה לסייע בשילוב רכיבים מסיסי שומן בתוך תכשיר מימי, או רכיבים מסיסי מים בתוך בסיס שומני. בחירת החומרים המתחלבים והיחס בין השלב המימי לשלב השומני משפיעים על יציבות המוצר, גודל הטיפות, מרקמו ויכולת שחרור החומר הפעיל.

בננו־אמולסיה הטיפות קטנות במיוחד. גודלן עשוי להגדיל את שטח המגע עם העור, לשפר את פיזור החומר ולסייע בהחדרת רכיבים שמסיסותם מוגבלת. הסקירה מתארת מחקרים שבהם פורמולות מסוג זה שיפרו את מעברם של חומרים צמחיים דרך עור שנבדק במעבדה או במודלים של בעלי חיים. (pdfs.semanticscholar.org)

עם זאת, גודל הטיפות לבדו אינו מוכיח יתרון קליני. יש לבחון גם את יציבות האמולסיה, סוג חומרי העזר, ריכוז החומר הפעיל, הסיכון לגירוי ותוצאות מחקרים בבני אדם.

חלקיקי שומן ננומטריים

חלקיקי שומן ננומטריים הם נשאים שבהם החומר הפעיל כלוא בתוך מטריצה שומנית. שתי קבוצות מרכזיות הן:

Solid Lipid Nanoparticles – SLN: חלקיקים המבוססים בעיקר על שומן מוצק בטמפרטורת החדר והגוף.

Nanostructured Lipid Carriers – NLC: נשאים המשלבים שומנים מוצקים ונוזליים, כדי ליצור מבנה פחות מסודר ולאפשר הכלה יעילה יותר של חומרים פעילים.

מערכות אלה עשויות להגן על רכיבים מפני אור וחמצון, לאפשר שחרור ממושך ולהגדיל את זמן שהיית החומר על פני העור. המבנה השומני עשוי גם ליצור שכבה מצמצמת התאדות, להעלות את לחות השכבה הקרנית ובכך להשפיע על חדירותה. (pdfs.semanticscholar.org)

הסקירה מביאה כדוגמה את הקפסאיצין, רכיב פעיל שמקורו בפלפלת. השימוש בו עשוי להיות מלווה בתחושות צריבה, עקצוץ או גירוי. מערכות שומניות ננומטריות נבדקו במטרה לאפשר שחרור מבוקר יותר, להגביר את שהייתו בעור ולהפחית חשיפה מהירה לריכוז גבוה. מדובר בתוצאות הנוגעות לפורמולות הניסיוניות שנבדקו, ולא בהוכחה שכל מוצר המכיל קפסאיצין מתנהג באותו אופן. (pdfs.semanticscholar.org)

מערכות שחרור מדורגות

אחד היתרונות האפשריים של נשאים מתקדמים הוא היכולת לתכנן שחרור של כמה רכיבים בקצבים שונים. חומר אחד יכול להשתחרר במהירות בתחילת הטיפול, בעוד שחומר אחר משתחרר לאורך זמן.

המאמר מציג דוגמה למערכת ג׳ל ננומטרית שנועדה לשלב שחרור מהיר של Salidroside עם שחרור ממושך של Paeonol. מטרת התכנון הייתה לפעול בכמה מסלולים ביולוגיים הקשורים לפיגמנטציה ולנזק שנגרם מקרינת UVB. רוב הממצאים מסוג זה עדיין שייכים למחקר ניסויי ואינם מעידים בהכרח על יעילות קלינית מוכחת בבני אדם. (pdfs.semanticscholar.org)

חומרים טבעיים בטיפול ובטיפוח העור

המאמר סוקר מגוון רחב של חומרים שמקורם בצמחים ושנחקרו בהקשרים של דלקת, כאב, תיקון העור, פיגמנטציה, נזק מקרינת UV, פעילות נוגדת חמצון ופעילות אנטימיקרוביאלית.

בין החומרים המוזכרים נמצאים קפסאיצין, כורכומין, רזברטרול, קטכינים, ברברין, מנטול ורכיבים שמקורם ברימון, באלוורה, בג׳ינג׳ר ובצמחים נוספים. עם זאת, רמת הראיות אינה אחידה: חלק מהמחקרים בוצעו בתרביות תאים, חלקם בבעלי חיים, חלקם במודלים של עור מחוץ לגוף ורק חלקם בבני אדם. (pdfs.semanticscholar.org)

רשימה של צמחים או חומרים פעילים אינה מעידה שכל אחד מהם יעיל בכל שימוש. יש להבחין בין:

שימוש מסורתי בצמח שלם.
פעילות ביוכימית שנמצאה בתא או במבחנה.
תוצאה במודל של בעל חיים.
חדירה דרך דגימת עור במעבדה.
תוצאה קלינית בתכשיר מוגדר ובבני אדם.

רק כאשר הפורמולה הסופית נבדקת ניתן להעריך את יציבותה, חדירותה, בטיחותה והשפעתה בתנאי שימוש אמיתיים.

טבעי אינו בהכרח נטול סיכון

המאמר מתאר עניין גובר במוצרים טבעיים בשל תפיסתם כעדינים ובעלי רמת גירוי נמוכה. עם זאת, המחברים עצמם מציינים כי בטיחותם של תכשירים טבעיים מחייבת בדיקה קפדנית.

הרכבו של צמח עשוי להשתנות בהתאם לזן, לאזור הגידול, לעונה, לתנאי הקרקע, לחלק הצמח ולשיטת המיצוי. חומרי גלם עלולים להכיל מתכות כבדות, שאריות חומרי הדברה, מיקרואורגניזמים או מזהמים אחרים. חלק מהרכיבים הפעילים הם בעלי טווח צר בין מינון יעיל למינון הגורם לגירוי או לרעילות.

גם תמציות צמחיות עשויות להתחמצן, להתפרק, להגיב עם חומרים אחרים או לפגוע ביציבותו של קרם או ג׳ל. לכן יש חשיבות לבקרת חומרי הגלם, לתהליכי ייצור נקיים, לבדיקות מיקרוביאליות, לתקני אחסון ולבחינה של המוצר הסופי. (pdfs.semanticscholar.org)

חשיבות הפורמולה ולא רק רשימת הרכיבים

הפעילות של תכשיר למריחה אינה נקבעת רק על פי השאלה אילו צמחים הוא מכיל. יש חשיבות גם ל:

ריכוזו של כל רכיב.
סוג המיצוי.
מסיסותו בבסיס התכשיר.
ה־pH של המוצר.
נוכחות ממסים או מגבירי חדירות.
יציבות החומרים לאורך חיי המדף.
קצב שחרורם מן הפורמולה.
משך המגע עם העור.
שטח המריחה ומצב העור.

שני מוצרים המכילים לכאורה אותו צמח עשויים להציג תכונות שונות לחלוטין אם נעשה בהם שימוש בריכוזים, בממסים או בבסיסים שונים. הרשויות הרגולטוריות מדגישות כי בתכשירים עוריים יש לאפיין את הפורמולה, את שחרור החומר ואת קצב החדירה שלו, במיוחד כאשר משולבים חומרים המשנים את מחסום העור. (European Medicines Agency (EMA))

יתרונות אפשריים של הולכה דרך העור

כאשר מערכת ההולכה מותאמת לחומר הפעיל ולמטרת הטיפול, היא עשויה להציע כמה יתרונות:

הפעלה מקומית באזור המריחה.
צמצום החשיפה של מערכת העיכול לחומר הפעיל.
הימנעות חלקית מפירוק במערכת העיכול ובכבד.
אפשרות לשחרור הדרגתי.
הפחתת תדירות השימוש במערכות מסוימות.
הגנה על רכיבים בלתי יציבים.
שיפור המסיסות והפיזור של חומרים שמסיסותם נמוכה.
אפשרות להפסיק את החשיפה באמצעות הסרת התכשיר או שטיפת האזור, בהתאם לסוג הפורמולה.

יתרונות אלה הם אפשרויות תכנוניות של מערכות הולכה ולא תכונות אוטומטיות של כל משחה, ג׳ל או תכשיר צמחי. (pdfs.semanticscholar.org)

מגבלות המחקר

המאמר הוא סקירה נרטיבית ולא סקירה שיטתית או מטא־אנליזה. הוא מציג דוגמאות רבות ממחקרים שונים, אך אינו מדרג באופן שיטתי את איכות הראיות ואינו מבצע השוואה כמותית בין הטכנולוגיות.

בנוסף:

רבים מן המחקרים המצוטטים הם מחקרי מעבדה או מחקרים בבעלי חיים.
חלק מן הנתונים מתייחסים לחומר פעיל מבודד ולא לתמצית צמחית מלאה.
הפורמולות, הריכוזים ושיטות המדידה שונים בין המחקרים.
שיפור במעבר דרך דגימת עור אינו מבטיח שיפור קליני.
ריכוז גבוה יותר בעור אינו בהכרח עדיף ועלול להגביר גירוי או רעילות.
מערכות ננומטריות מסוימות מורכבות ויקרות לייצור.
קשה להעמיס בנשא קטן תערובות צמחיות הכוללות חומרים רבים בעלי תכונות שונות.

המחברים מציינים כי מרבית המחקר מתמקד במולקולות בודדות, בעוד שתכשירים מסורתיים רבים מבוססים על תערובות מורכבות. הם מדגישים את הצורך בפיתוח שיטות הערכה מתאימות ובהבנה טובה יותר של המנגנונים המערכתיים והקליניים. (pdfs.semanticscholar.org)

מסקנות

העור הוא מחסום ביולוגי מורכב, ולכן ספיגה דרך העור אינה מתרחשת באופן אחיד ואינה מובטחת מעצם המריחה. מידת החדירה נקבעת באמצעות שילוב בין תכונות החומר הפעיל, מצב העור ומבנה הפורמולה.

משחות, מדבקות וג׳לים מאפשרים להחזיק את החומר הפעיל במגע עם העור, אך לכל צורת מתן יתרונות ומגבלות. מערכות מתקדמות, ובהן ליפוזומים, ננו־אמולסיות וחלקיקי שומן ננומטריים, עשויות לשפר את המסיסות, היציבות והשחרור של רכיבים טבעיים מסוימים.

לצד הפוטנציאל, יש להימנע מהכללה. תוצאות שהושגו בנשא מסוים, בריכוז מוגדר ובמודל מעבדתי אינן מוכיחות שכל תכשיר טבעי או כל מוצר למריחה יגיע לאותן שכבות או יניב אותה השפעה.

המחקר בתחום מחבר בין הידע המסורתי על צמחי מרפא לבין מדעי החומרים, רוקחות, כימיה וביולוגיה של העור. העתיד תלוי בפיתוח פורמולות מדויקות יותר ובמחקרים שיבחנו לא רק את חדירת החומר, אלא גם את בטיחותו ואת השפעתו הקלינית בבני אדם. (pdfs.semanticscholar.org)

הבהרה

המידע במאמר נועד להעשרה ולהנגשת ידע מדעי ואינו מהווה תחליף לאבחון, לייעוץ או לטיפול רפואי. המאמר אינו מוכיח חדירה, ספיגה או יעילות של מוצר מסחרי מסוים. אין להסיק ממחקר על חומר פעיל או מערכת נשא אחת כי כל מוצר המכיל אותו חומר יפעל באופן זהה.

מאמר זה הוא תרגום ועיבוד לעברית של מאמר מדעי שפורסם ב־Molecules.

התרגום אינו פרסום רשמי של מחברי המאמר.

המקור זמין בקישור המצורף ומפורסם ברישיון CC BY.

המאמר פורסם בגישה פתוחה ברישיון Creative Commons Attribution 4.0. (pdfs.semanticscholar.org)

למאמר המקורי באתר כתב העת Molecules